בש"פ
בית המשפט העליון
|
8274-12
25/12/2012
|
בפני השופט:
ד' ברק-ארז
|
- נגד - |
התובע:
אביחי וקנין עו"ד משה יוחאי
|
הנתבע:
מדינת ישראל עו"ד עדי מנחם
|
החלטה |
1. בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.10.2012 (מ"ת 20349-08-12, השופט נ' אבו-טהה) שהורתה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2. נגד העורר וארבעה נאשמים אחרים הוגש כתב אישום ביום 23.8.2012 אשר מייחס לעורר, במסגרת ארבעה אישומים, ריבוי עבירות כדלקמן: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין; ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין.
3. בעיקרו של דבר, כתב האישום פורס מסכת פלילית של עיסוק בהלוואות חוץ בנקאיות וגבייתן מבלי לבחול באמצעים. על-פי האמור בכתב האישום, את העסק ניהל בפועל העורר עבור הנאשמים 3-1, שהם אסירים. על-פי האישום הראשון- הנאשם 1 ניהל מתוך כותלי הכלא עסק להלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה מאוד, נאשם 2 ונאשם 3 היו אנשי הקשר שלו עם שותפים מחוץ לכלא וביניהם העורר. תפקידו של העורר היה מרכזי - הוא היה גובה כספים מהלווים ומוסר לידיהם כספים. על-פי האישום שני- במסגרת הקשר גבו העורר והאחרים ריביות שבועיות חודשיות בגובה של 20%-10% וכן את הקרן בשלמותה בסוף התקופה. מבין הלווים היו לא מעטים שפיגרו בתשלומים. לפיכך ולצורך קבלת התשלום העורר איים עליהם כי יפגע בהם ואף הכה אותם. בסופו של דבר, שילמו כמעט כל הלווים את הכסף שהם היו חייבים לנאשמים. על-פי האישום שלישי- המתלונן א.ה. (להלן: המתלונן) לווה 15,000 שקל מהנאשמים והוטל עליו לשלם מדי חודש ריבית בסך 2,400 שקל עד אשר יוכל להחזיר את הקרן. במספר פעמים שבהן לא הצליח המתלונן לעמוד בתשלום, איים עליו העורר שיפגע בו ובין היתר איים כי אם לא ישיב את חובו יקיים יחסי מין עם רעייתו וידרוש ממנה לקיים יחסי מין עם אחרים. העורר ואחרים אף איימו עליה וקללו אותה. העורר התקשר פעמים רבות למתלונן ודרש ממנו להשיב לו את כספי הריבית. במהלך השנה שילם המתלונן לקושרים 30,000 שקל וזאת מבלי שפרע את הקרן העומדת בבסיס ההלוואה. על-פיהאישום הרביעי - לאחר האירועים המתוארים באישום השלישי דרשו הנאשם 1 והעורר מהמתלונן להשיב להם סכום של 30,000 שקל נוספים כדי לפרוע את חובו, לרבות הקרן. המתלונן סירב, ועמד בסירובו גם לאחר שיחה שנערכה עמו ושיחות טלפון מאיימות שקיבל. בשל כך הוחלט בין הנאשמים כי העורר, נאשם 5 ונאשם 6 יפגשו את המתלונן, יאיימו עליו ויכו אותו על מנת שיסכים. על-פי המתואר בכתב האישום העורר והאחרים פגשו את המתלונן והכו אותו, כשהעורר עושה שימוש לשם כך באלה. לאחר שהמתלונן הצליח להימלט העורר והאחרים רדפו אחריו, אך לא דבקו בכך בכדי לא להיתפס על ידי המשטרה.
4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 22.10.2012 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד העורר וכן כי קיימת נגדו עילת מעצר, בכפוף לכך שלעורר היו טענות מסוימות בכל הנוגע לראיות לביצועם של המעשים האלימים שיוחסו לו בכתב האישום. כדי לבחון אפשרות של חלופת מעצר הורה בית המשפט לערוך תסקיר מבחן בעניינו של העורר.
5. מהתסקיר שהוכן בעניינו של העורר עלה כי המערער, יליד 1990, קשור לחברה עבריינית ויש סיכון כי ישוב להתנהג באופן פורץ גבולות. שירות המבחן גם התרשם כי המפקחות שהציע העורר, אמו ודודתו, אינן מתאימות לפקח עליו ואף לא ידעו על נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו.
6. לאחר קבלת התסקיר דחה בית המשפט קמא את האפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר. בית המשפט עמד על כך שהעורר פעל באופן סדרתי ושיטתי ושימש כחוט מקשר בין הנאשמים בכלא לעולם החיצון.
7. בא-כוחו של העורר פתח טיעונו בהתייחסות לראיות לכאורה למעשי אלימות שיוחסו לעורר בגדרו של כתב האישום (וזאת במגמה לצמצם את המסוכנות המיוחסת לו). בהמשך לכך, הוא הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא בכך ששלל את האפשרות לשלוח את העורר לחלופת מעצר. לדבריו, בית המשפט קמא לא ייחס משקל מספיק לכך שהעורר הוא בחור צעיר ללא עבר פלילי שנסיבות חייו היו לא קלות. לשיטתו, היה על בית המשפט קמא להורות על הכנת תסקיר משלים על מנת לבדוק חלופה מתאימה יותר מזו שנבדקה ונדחתה.
8. באת-כוח המשיבה טענה כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. היא הצביעה על כך שכתב האישום מתייחס לפעילות פלילית שיטתית ומאורגנת שבה היה לעורר תפקיד מפתח. היא אף מצביעה על כך שבעבירות מן הסוג שמיוחס לעורר קיים חשש אינהרנטי להשפעה אפשרית על עדים. בהמשך לכך, הוסיפה באת-כוח המשיבה וטענה כי תסקיר שירות המבחן מלמד על הערכה שהעורר אינו בשל לקבלת גבולות שמוצבים לו.
9. לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. כתב האישום מייחס לעורר מסכת פלילית שיטתית ו"מקצועית" המבוססת על מעורבות גבוהה עם פעילותם של גורמים עברייניים. נסיבות המקרה הן חמורות ומלמדות על מסכת סחיטות והטלת מורא ופחד על לווים, שהאלימות הפיזית שננקטה, ככל שננקטה, היתה רק אחד ממרכיביה. ההתנהגות המיוחסת לעורר גם באופן אישי היא כעורה וחסרת חמלה. הראיות לכאורה בעניינו של העורר הן מספקות. אין צורך בשלב זה להכריע לגבי חלק מן הפרטים שהעלה בא-כוח העורר, כדוגמת השאלה האם נראה העורר אוחז באלה, וזאת בשעה שאלה כזו נמצאה במכוניתו. אכן, לעורר אין עבר פלילי, אך מנגד יש בנסיבות העניין משקל מכריע לאופייה המאורגן של הפעילות העבריינית שמיוחסת לו. בכך שונה המקרה שבפני ממקרים אחרים שבהם נדונו עבירות דומות ועליהם ביקש בא-כוחו של העורר לסמוך (ראו למשל: בש"פ 7797/08 עבאל קאדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.2008)). מכל מקום, השאלה של שחרור לחלופת מעצר היא בראש וראשונה שאלה הנבחנת בהקשרו של מקרה מסוים ונסיבותיו. בתסקיר שירות המבחן הובעו ספקות משמעותיים באשר לאפשרות של שחרור העורר. אכן, התסקיר הצביע על כך שבעברו של העורר יש גם תקופות שבהן הצליח לתפקיד באופן תקין. אולם, בסופו של דבר ניתן משקל רב יותר לחשש באשר ל"יכולתו לעמוד מול גבולות שיוצבו לו". חשש זה הוא משמעותי ומבוסס בהתחשב בכל העולה מן הראיות לכאורה הנוגעות למעשיו של העורר.
10. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בכסלו התשע"ג (25.11.2012).